top of page
נקודה 4 - חרוב האוהבים
לחצו לסרטון הדרכה
המשכנו לאורך המצוק מאזור סלעי הקארסט. בין הצמחייה הסבוכה, מידי פעם נוכל להבחין בשרידי גללים של בעלי חיים הנמצאים באזור: שועלים , קיפודים , נברנים למיניהם, ורבים אחרים. והנה אנו בצילו של חרוב נאה. ננוח ללגום מים ונקשיב לסיפורו של החרוב.
מה רואים בנקודה 4
החרוב שייך לקבוצת עצים המשתייכת לחורש הים תיכוני, יחד איתו נוכל
למצוא את עצי האלון, אלת המסטיק, ופה ושם אורנים הפזורים בשטח.
אפיונו העיקרי והבסיסי של החורש הים תיכוני הוא סבך של עצים ירוקי עד, בעלי עלים נוקשים עם שיחים, מטפסים, ועשבוניים חד שנתיים ורב שנתיים של הנוף הקארסטי.
אגדת החרוב:
חרובים כה אהובים בנוף הארץ ישראלי עד כי אגדות רבות נוצרו בהשראתם. כך גם בתלמוד ובמדרשים בהם לעיתים הפריזו במועד מתן הפרי של החרוב עד כדי תיאור בלתי סביר של "70 שנה".
כך בסיפור הידוע על חוני המעגל (בבלי, תענית, כ"ג א - במקור בארמית):
ום אחד היה מהלך חוני בדרך, ראה איש שהיה נוטע חרוב.אמר לו: "חרוב זה, לכמה שנים טוען פירות?" אמר לו האדם - "לשבעים שנה".
אמר לו חוני: "הסבור אתה שתחיה עוד שבעים שנה?"
אמר לו אותו האיש: אני מצאתי את העולם בחרובים, כך אני נוטע לבני.
ועוד על החרוב:
החרוב הוא עץ ירוק-עד המגיע לגובה של כעשרה מטרים. פריחתו נמשכת מאוגוסט ועד נובמבר והיא בעלת ריח בלתי נעים לרוב האנשים. פירותיו, תרמילים מאורכים מתוקים מאוד וטובים למאכל, מבשילים בחודשים יולי-אוגוסט. גרעיניו שימשו בעבר להפקת דבק בתעשיית הטקסטיל. ציפת הפרי דובשנית והיא עוטפת זרעים קשים, הנקראים גרות. משקל גרה הוא בדרך כלל 0.2 גרם, ושמה ביוונית קאראט - מכאן מקור השם ליחידת המשקל של זהב ואבני חן. בימים עתיקים, גרעיני החרוב שמשו לשקילת תבלינים ושאר דברים יקרים וסמלו אמת מידה קבועה למשקל.
ערכו התזונתי הגבוה הפך אותו לחשוב במיוחד להזנת הבקר. העזים גילו זאת זמן רב לפני אנשי המדע, ולא הסתפקו בליקוט חרובים שנשרו מן העץ, אלא פיתחו טכניקה, שאפשרה להן לטפס על העץ ולאכול מפריו העליון! עד היום סבורים תושבי קפריסין כי יערותיהם מעשה עזים הם, כלומר: שהעזים פיזרו את הזרעים ברחבי האי.
ברפואה עממית: החרוב משמש כתרופה נגד שלשול, פצעים בפה, סוכרת, שיעול חריף ובעיות נשימה.
לפצעים בפה ועל הלשון: שוברים תרמילי חרוב, ורצוי שיהיו מן הזנים המשובחים, הניכרים בתרמיליהם הגדולים ובציפתם העסיסית, ומורחים את הדבש הנוטף מהשברים על פצעי הפה והלשון.
אצל יהודי מרוקו מקובל להרתיח את זרעי החרוב במשך לילה שלם, עד שמתקבלת שכבת ג'לטין סמיכה בחלקו העליון של הסיר. מהשכבה הזו היו מגישים לבני-זוג מיד אחרי החתונה, כדי שיהיה להם מרץ וכוח לירח דבש פורה. האמונה מבטיחה שהג'לטין המתוק יעזור גם לפריון האישה
bottom of page